<h1>שיטה מקובצת — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[יבמות ל"ט ע"ב] תוד"ה אמר רב אין כופין וכו' כי ניחא לתרוייהו לייבם אין כופין לחלוץ וכו'. נ"ב גיליון, נראה מה שכתב דאין כופין לחלוץ, היינו דוקא כשרוצה לייבם. אבל אם אינו רוצה לייבם כופין אותו לחלוץ. גיליון ע"כ. מה שכתב דכותיה גבי גדול, לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם. נ"ב גיליון, אי אמרת בשלמא לא רצה לייבם אלא לחלוץ, וחליצת גדול עדיפא, ניחא דחוזרין אצל גדול לחלוץ. אלא אי אמרת לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם, ולא אמרינן חליצת גדול עדיפא, דכותה גבי גדול אמאי חוזרין. והוא הדין אפילו רצה לחלוץ הוה מצי למפרך אמאי חוזרין אצל הגדול, כיון דלא אמרינן חליצת גדול עדיפא. אלא אגב דקאמר לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם [נקט הכי]. גליון ע"כ.
<h2>דף לא:</h2>
[יבמות צ"ז ע"א] דובבות. פירש רש"י נעות. נ"ב גיליון, ותימה מה לשון נעות לדובבות. ואומר ר' מנחם חסיד ז"ל שראה בפירושי ארץ יון, דובבות לשון זבות. כדמתרגמינן זבה דייבא. וה"פ כל ת"ח שאמר דבר שמועה בעולם הזה שפתותיו זבות. כאדם הישן ונוטף ריר מפיו, כך הם בקבר, הם כמו ישינים בנחת, ונוטף ריר מפיהם. והכי קאמר מה כומר זו כיון שאדם נוגע בה דובב [וכו']. מיהו במסכת שקלים ירושלמי גרסינן בהדיא בפרק מצרפין שקלים [פ"ב ה"ה], כיון שאומרים הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהם מרחשות עמהן בקבר. מצאתי. וכן מצאתי בגיליון פ"ה דבכורות [ל"א ע"ב]. גיליון.
<h2>דף מב.</h2>
[יבמות פ"ג ע"ב] תוד"ה מטמא בגדים אבית הבליעה. דכל שפסולו בקדש וכו'. ונ"ב, ראיתי להרש"ל ז"ל מאריך בזה. ולענ"ד נ"ל והתם מפרש וכו' הוי תירוץ אחר. לתירוץ ראשון היינו דטריפה פלוגתא היא, ובפלוגתא לא קא מיירי, ולכך לא קחשיב טריפה. ועוד מתרצי תירוץ אחר, דלכך לא קא חשיב טריפה לפי שפסולו בקדש קסבר ת"ק דאינו מטמא בגדים, אבל כל הני דקא חשיב הכא ואזיל נרבע ומוקצה וכו' אין פיסולן בקדש, דפסולין ועומדין הם קודם הקרבה. ולא חשיב מוקדשים כלל. ולכך מטמאין בגדים. כן נראה לי יעקב חיים.
